זה התחיל בכיתה ג', הייתי ילדה מקובלת עם המון חברים ועם ביטחון עצמי גבוה.

אחד החברים הטובים שלי, שגם היה מקובל, יום אחד שלח לי הצעת חברות בוואטסאפ וכמובן שהסכמתי.

היינו חברים לתקופה והכל היה טוב, עד שיום אחד זה פחות התאים לי אז נפרדנו. כאן הכל התחיל להסתבך... הוא איים עליי שאם לא נחזור להיות חברים הוא יעשה עליי חרם.

איים וקיים, הוא התחיל את החרם עליי ביחד עם כל החברים והחברות, וככה נוצר מצב שנשארו לי בערך שלוש חברות.

לא יכולתי לסבול את זה יותר, הוא המשיך להגיד לי שאם נחזור להיות ביחד החרם יפסיק.

הייתי כל כך מיואשת ובסוף הסכמתי.

חזרנו להיות ביחד.

זה לא הרגיש לי נכון, אז שוב נפרדנו... ושוב נוצר מצב של חרם.

הייתי בוכה בשיעורים ויוצאת מהם באמצע בגלל שהיו מעליבים אותי. הייתי בוכה בהפסקות.

ניסיתי לספר למחנכת המון פעמים, אבל היא לא ממש הצליחה לעזור לי.

חשבתי לנסות לעבור בית ספר אבל לא הייתי מסוגלת לספר ולהכביד על ההורים שלי.

ככה זה המשיך עד כיתה ה'.

בסופו של דבר החרם הפסיק מעצמו (בלי התערבות של אף אחד).

עדיין, אחרי הכל, זה שבר אותי.

מילדה מקובלת ובעלת ביטחון עצמי הפכתי לילדה שבוכה מכל דבר קטן, עם אפס ביטחון עצמי.

עכשיו אני בכיתה ח', יש לי הרבה חברים, המצב הסתדר והכל בסדר.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png