הסיפור שלי מתחיל בכיתה ב'. בקייטנה של בית הספר אחת הבנות התחילה לשנוא אותי בלי סיבה ברורה, אז היא עשתה עליי חרם.

אחרי הקייטנה התחלנו את כיתה ג' והייתי בטוחה שהעניין נגמר. טעיתי.

הילדה פתחה לי עמוד שנאה באינסטגרם. נעלבתי, אבל חשבתי שהוא יסגר תוך יום-יומיים. כמובן שהוא לא נסגר, וזה נמשך, החברות שלי בגדו בי, הרביצו לי, קיללו אותי.

עברה שנה ועלינו לכיתה ד'. החרם והעמוד עוד המשיכו ולא רציתי לספר להורים שלי, אז לא היה להם מושג.

השיא היה שילדה העלתה בעמוד תמונה שלי חצי עירומה וכתבה ''תתרחקו, יש לה מחלת מין''. ילדים הציקו לי, קראו לי כלבה, שרמוטה ועוד..

באמצע כיתה ד' נשברתי וסיפרתי להורים שלי הכל.

הם ניסו לעזור, אבל זה לא כל-כך הצליח..

ואז, לקראת סוף השנה, התחילה התקופה הכי נוראית בחיים שלי. העמוד העלה עוד ועוד תמונות שלי. תמונות גסות, משפילות וחושפניות, והגיע ליותר מאלף עוקבים באינסטגרם. אחר כך נפתחה קבוצת שנאה באינסטגרם והצטרפו אליה יותר ממאה אנשים. אז גם אני הצטרפתי, בשם בדוי, כי רציתי לראות מה קורה שם.

הילדה הזו פשוט חילקה את כל הפרטים שלי - איפה אני גרה, מה מספר הטלפון שלי, הכל!! התחילו להתקשר אליי אנשים זרים בשעות מטורפות, לקלל אותי ולהגיד: ''הלוואי שתמותי, כלבה, תתאבדי כבר''. השיא היה שחלק מהעוקבים של העמוד התחילו לחכות לי ליד הבית, יחד עם בנות ובנים מהכיתה שלי, ופשוט התנפלו עליי במכות ובקללות. כל הגוף שלי דימם. לא יצאתי מהבית, לא הלכתי לבית הספר, רק בכיתי.

בכיתה ה' זה המשיך ונהיה גרוע מרגע לרגע. היו רגעים שרציתי להתאבד.

אני כבר בכיתה ו', ועכשיו המשטרה מטפלת בזה.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png