תמיד הייתי הילדה שכולם חברים שלה, שרוצים להיות לידה או בסביבתה. ברגע אחד המצב התדרדר. הפכו אותי לילדת רחוב שמעשנת ושותה. ילדים שאני לא מכירה קיללו אותי ברחוב ואמרו לי דברים לא נעימים. הוציאו לי שם שקרי, שלא מתאים לי ולאופי שלי. הייתי ילדה טובה וההורים שלי היו מרוצים ממני עד שהכל קרה. יום אחד, לפני כמה שבועות, חברה שלי הציעה לי לבוא איתה לשכונה אחרת לשבת עם בנים. פתאום אחד הבנים, שאני לא מכירה בכלל, התחיל לגעת בי. אמרתי לו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק. התחלתי לבכות והוא שאל ''מה קרה לך?'', ''למה את בוכה?'' אמרתי לו שוב שיפסיק, עד שחברה שלי באה ואמרה לו ''מה אתה דפוק? מה אתה עושה לה? תעזוב אותה!''.

התחילה שנה חדשה ועליתי לכיתה ז'. הכל היה מושלם, עד שראיתי את הילדה שבגללה הכל התחיל. היא הפיצה עליי את השמועות אחרי הערב ההוא. התחלתי לבכות בשירותים. חברות שלי באו, שאלו מה קרה, אמרתי שהכל בסדר.. אבל כלום לא היה בסדר. ילדים ברחוב התחילו לזהות אותי ואת השם שלי. מדובר על ילדים שגדולים ממני ולומדים בכיתות ט'-י''ב. הם אמרו לי ''יש עלייך הרבה שמועות בבית הספר, השם שלך הוא של ילדת רחוב נגררת''. אני זוכרת שהתחלתי שוב לבכות. נשענתי על עמוד ברחוב, בכיתי וראיתי חתיכת זכוכית מולי. חשבתי לעצמי, מה הטעם להמשיך? מה אני אפספס בחיים האלה? כלום. עשיתי לי שריטה ביד עם הזכוכית ולא קרה לי כלום, רק ירד לי קצת דם. נמאס לי. רציתי רק לצעוק, אבל אף אחד לא שמע. השמועות שהפיצו עליי הן השם שיצא לי. הן הופצו לכל מקום ולכל אחד, והתדמית שלי הפכה לכזו שאף אחד לא שכח או ישכח. בגלל ילדה אחת הכל התחיל. זה הסיפור שלי.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png