לא גדלתי עם ההורים שלי. לאמא שלי היו קשיים כלכליים גדולים מדי בשביל לגדל אותי, אז היא שלחה אותי ואת אחותי לגדול אצל סבא וסבתא שלי. סבא שלי נפטר שהייתי בת 9 ואחותי בגיל 12 בחרה ללכת לפנימייה. שהייתי בת 15 סבתא שלי נפטרה. בכיתה ה' עשו עליי חרם. צחקו עליי ואמרו לי שזו אשמתי שגדלתי אצל סבא וסבתא שלי ושמשהו בי גרם לכך שאמא שלי לא רצתה אותי. פעם אחת חיכיתי להסעה שלי הביתה ושמעתי בנות מחוץ לבית הספר מרכלות על אחותי וקוראות לה שרמוטה וז***. הגנתי עליה, וכל הבנות שהיו שם התחילו לדחוף אותי בכח ולירוק עליי. ברחתי משם, כולי בוכה, ורצתי הביתה הכי מהר שיכלתי. מרוב בושה לא הייתי מסוגלת לעלות הביתה. כעסתי על עצמי. כעסתי שבאתי לעולם, שאני רק מקשה על כולם, על המשפחה שלי ועל כל מי שאני אוהבת. סיפרתי הכל לסבתא שלי והיא אמרה לי שכולן טועות. שהבנות שהתעללו בי טועות ושכל מי שטען שאמר שבטעות באתי לעולם, טעה - כי השם שלי הוא מאי, ראשי תיבות למתנת אלוקים יקרה.

אני פה כדי להגיד לכם שלא חשוב באיזו תקופה אתם בחיים, גם אם קשה לכם וגם אם אתם לא יודעים באותו רגע מה לעשות, בסוף הכל מסתדר. בחיים יש ירידות ועליות, ואם קשה לכם עכשיו תדעו שבקרוב תהיה עליה. אני מאמינה בכם, שתצליחו להשיג את מה שתרצו, והעיקר שתאמינו בעצמכם.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png