הסיפור שלי מתחיל בכיתה ו'. הייתי ילד רגיל והיו לי חמישה חברים ממש טובים. השנה נגמרה וכולנו התפצלנו, הלכתי למגמה שונה וחלק עברו בית ספר. הבטחנו להיפגש בצופים כדי לשמור על קשר. חברי הטוב ביותר, נקרא לו רון (שם בדוי) מצא חברים חדשים ומקובלים וניסה להרשים אותם. אני בינתיים התחלתי ליצור קשר עם בנות, מה שבשנה שעברה לא עשיתי.

אתמול נפגשנו בצופים והיה ממש כיף עד שהוא שם לב לעצמות היוצאות מכף ידי והתחיל להגיד לי להשמין. לאחר מכן סיפרתי לו על קשרים שלי שנרקמו במהלך השנה הזו עם בנות, מה שעורר את קנאתו מבפני שדיבור עם בנות אינו הצד החזק שלו. הוא חשב שאמרתי את זה בשביל לעצבן אותו, אז הוא התחיל לספר לכולם על העצמות הבולטות בכף ידי. ברגע, כולם התאספו סביבי ונגעלו מהמראה. התחילו לצעוק עליי ''תשמין יא שחיף! מי תרצה אותך ככה? יא רזה מכוער!'' ועוד מילים פוגעות.. ''מה, לאמא שלך אין כסף להאכיל אותך??''. נעלבתי וברחתי בעיניים דומעות ולב שבור.

איך שני החברים הכי טובים שלי, שניהלו איתי שיחות נפש אין סופיות, פתאום רבים איתי על שטות שלא הציקה להם בכלל בשנה שעברה?

היום הבנתי שאסור לי להיעלב. מצאתי חבר אחד וזה מספיק לי. אני לא צריך להסתובב עם מי שרוצה שאשתנה, רק עם מי שאוהב אותי כמו שאני, שרואה אותי מבפנים, את הנפש שלי ולא את החיצוניות שלי.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png