ביסודי הייתי מקובל והיו לי הרבה חברים. עליתי לחטיבה, התחלתי ללמוד בבית ספר חדש, והכל השתנה.

בהתחלה היה דיי נחמד. מצאתי כמה חברים שיכלתי להיות איתם.

ואז, הייתה קבוצה של בנים שהטרידו אותי מינית.

אף אחד לא האמין לי. לא ההורים, לא החברים ולא בית הספר.

נאלצתי ללכת למשטרה עם אמא שלי, ורק אז היא הבינה שאני דובר אמת. אחרי התלונה אף אחד בבית הספר לא דיבר איתי.

כך התחיל עליי חרם שנמשך שלוש שנים.

תמיד הייתי לבד, ספגתי קללות והתעללויות פיזיות. עברתי כיתה וגם שם התעלמו ממני, לא היו מעוניינים בחברתי.

אמרו לי שאני שמן וזה פגע בי מאוד. באותה תקופה ההורים שלי החליטו להתגרש והחלטתי שאני רוצה להתאבד ולשים קץ לחיי.

נאלצתי לתכנן איך ומתי. הייתי ילד שמנמן ונמוך, בלי חברים ועם רגשות מרוסקים.

הגעתי לשפל.

בשבוע שתכננתי להתאבד אמא שלי קבעה לי שיעור עם מאמן ספורט פרטי. ההשראה שהוא החדיר לי והמוטיבציה שניתנה לי בזכותו גרמה לי להמשיך ולנסות, ולא לוותר על החיים.

היום אני שלוש שנים אחרי התקופה הנוראית ההיא.

אני ספורטאי מצטיין ורץ חצאי מרתונים. מתאמן בחדר כושר חמש פעמים בשבוע, ושחקן טניס טוב מאוד.

התקופה הזו הייתה קשה ולא אשכח אותה, אבל למדתי שאסור לוותר ומכל קושי אפשר לצמוח.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png