בכיתה א' הצטרפתי לבית ספר וכולם כבר הכירו את כולם מהגן. רק אני הייתי לבד, לא הכרתי אף אחד. בהתחלה ניסיתי להתחבר לילדים והמצב היה ממש טוב. בכיתה ב' ילדה אחת החליטה שלא טוב לה שיש לי חברים. היא כנראה קינאה בי. היא התחילה להגיד לבנות לא לדבר איתי, וזה מה שהיה. החרימו אותי. במשך שנה וחצי עשו עליי חרם ולא דיברו איתי. אם היו נוגעים בי בטעות היו קוראים לי מחלה מדבקת. התנהגו אליי כאילו אני אוויר. בכיתה ה' החלטתי שדי, נמאס לי. עברתי לבית ספר אחר. בהתחלה המצב היה יותר טוב, ואז שוב.. ילדים לא דיברו איתי ולא התייחסו אליי. הם לא הזמינו אותי לדברים וכבר התחרטתי שעברתי. לא משנה מה ניסיתי, המצב החברתי שלי לא השתפר ושקלתי כבר לא פעם ולא פעמיים להתאבד. פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. ואז החלטתי לשתף את אמא שלי. דיברתי איתה וגיליתי שאני לא לבד. זה שינה הכל!

תאמינו בעצמכם, תדעו שאתם אף פעם לא לבד! תעזרו בהורים שלכם או באחים שלכם. אני חשה בשיפור משמעותי, התחלתי להתחבר ולדבר עם ילדים מהשכבה שבהתחלה לא ידעתי שהם כאלה נחמדים. הם מקבלים אותי לחבורה שלהם בצורה כל-כך מדהימה אפילו שאני חדשה!


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png