מכיתה א' עד ה' תמיד היו לי חברים, הסתובבתי איתם ובילינו אבל תמיד הרגשתי שהם יעדיפו אחד את השני על פניי.

באותה התקופה לא ייחסתי לזה חשיבות רבה אפילו שפעמים רבות זה פגע בי. בכיתה ו' הכל השתנה ויצא משליטה .. אחד החברים ביקש ממני משהו ולא הסכמתי, התחלנו לריב, ואחרי כמה ימים שמתי לב שפתאום כל החברים לא מדברים איתי.

לא הבנתי מה קרה ואז גיליתי את הסיבה - החבר שרבתי איתו ביקש מכולם לא לדבר איתי ולהחרים אותי.

באותו היום שגיליתי את זה הם גם התחילו לרכל עליי בוואטסאפ, להגיד שאני שמן, חזיר, צבוע, חד גבה ועוד..

במשך חודש הייתי לבד. עד שיום בהיר אחד החלטתי שנמאס לי ורבתי איתם בפני כל הכיתה. אחרי זה כל הכיתה צעקה עליהם שזה פשוט לא יפה ולצערי זה לא עזר.

בתגובה לצעקות הם החליטו לזרוק עליי תפוזים. הגעתי הביתה עם ריח של תפוזים, הלכתי לחדר ופשוט בכיתי.

לאחר היום הזה ביליתי שנה וחצי לבד. בלי חברים, בלי אף אחד. רק אני.

הייתי בוכה בהפסקות בגלל שאף אחד לא רצה להיות איתי. באמצע כיתה ח' הכרתי חברות חדשות (לא חברים) וכבר לא הייתי לבד.

סוף סוף הרגשתי שמישהו רוצה להיות בחברתי.

עם הזמן הכרתי עוד חברות וחברים ואם לומר את האמת - עכשיו אני מאושר.


לוגו רקע שקוף אחים גדולים-42.png